חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' דרוקמן

החלטה

העניין שבפני, התנגדות הנתבע לתובענה אשר הוגשה כנגדו כתובענה לסכום קצוב לפי הוראות סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל .

לפי המפורט בכתב התביעה, התובעת טוענת כי הנתבע נותר חב לה סך של 2,111 ₪, בגין שירותים אשר הוענקו לנתבע ותמורתם לא שולמה, ובגין חשבוניות מס אשר הופקו בחודשים מרץ ואפריל 2010.

הנתבע הגיש התנגדות לביצוע התובענה, ולטענתו התובענה הוגשה בצורה קלוקלת וללא כל המסמכים הנדרשים בקשר עם הוכחת התובענה, ובכלל זאת חשבוניות המס על בסיסן נתבעה יתרת החוב; לגופו של ענין טען הנתבע, כי לא נותר כל חוב לתובעת, אלא הוא פרע את כל אשר אמור היה לפרוע, ולאחר שעשה זאת ביקש הוא, ביוזמתו, להתנתק משירותיה של התובעת.

לטענת הנתבע, הוא פנה ודרש הסברים לגבי החוב הנתבע ממנו כעת, ואולם התובעת מיאנה לספק הסבר מניח את הדעת, ואף שינתה גרסאותיה, בתחילה נטען כי מדובר בקנס בגין עמלת יציאה ואולם לאחר מכן, כשהתברר שלא היתה עוד התחייבות בעת ההתנתקות משירותי התובעת, שונתה עילת החשבונית לסכום אחר. במסגרת זאת, פנה הנתבע וביקש לעיין בחשבוניות הנזכרות בכתב התביעה, ואולם לדבריו נתקבל בחומה בצורה של סירוב.

לגישתי, די בהעלאת הטענות הללו באופן ובדרך המפורטים בבקשה למתן רשות להתגונן, כדי להצדיק מתן רשות להתגונן והעברת התובענה לפסים של סדר דין מהיר.

זאת, הגם שהתובעת השיבה להתנגדות, והבהירה כי יתרת ההתחייבות נוגעת לרכישת שני מכשירי מודם סלולרי אשר נרכשו על ידי הנתבע בשנת 2009, ולכאורה ההתחייבות בעטיים לא תמה בעת ההתנתקות (מכוחן הוצאו לכאורה אותן חשבוניות), ואולם אותו "ערפל קרב" אשר פוזר סביב החיוב ושינוי הגרסאות, מצדיק לגישתי עריכת בירור עובדתי (ולהבדיל מדחיית ההתנגדות).

ייאמר כי חלק ניכר מטענותיו של הנתבע, אינן מופנות כלפי נסיבותיו הספציפיות של מקרה זה, אלא מופנות באופן עקרוני, כלפי אופן ושיטת העבודה של התובעת, ואולם לא מצאתי להתייחס לטענות אלו בשלב זה, במסגרת נבחנות טענות ההגנה לכאורה. ניכר כי הנתבע מלא טענות כרימון כנגד התובעת, ואולם דומני כי מרבית ההתנגדות נובעת מכעסים ורגשות המופנים כלפי התובעת, ולא מרצון כן ואמיתי לבירור המחלוקת שבין הצדדים.

לאחר שקילת טענות הצדדים, לא יכולתי לחייב התובעת כבר כעת בהוצאות ההליך (הגם שלכאורה, מן הראוי שבית המשפט יביע את מורת רוחו - בדרך של חיוב בהוצאות - ככל שיתברר שאכן טענותיו של הנתבע הינן נכונות ומוצקות, והתובעת שינתה גרסתה על מנת להתאים המציאות לחיובים אשר הופקו ב"שיטת מצליח"), שכן בשלב לכאורה זה, טרם הובאו ראיות ועדויות התובעת בהקשר זה.

לגישתי, כאשר מדובר בתובענה בסכום שאינו ניכר, כאשר התובעת מוכנה לוותר על תביעתה ואולם הנתבע עומד על בירור התביעה, הרי שאת הוצאות ההליך יש לפסוק בסיומו בלבד; אוסיף, למעלה מן הנדרש, כי ככל שעומד צד כלשהוא על ניהול הליך לשם פסיקת ההוצאות בלבד, ניתן לראות אף בכך כהתנהגות המצדיקה שלא לפסוק הוצאות לזכותו, בסכום ניכר, אם בכלל.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את ההתנגדות, ומורה על העברת התובענה לפסים של סדר דין מהיר.

ההתנגדות תשמש ככתב הגנה, המזכירות תנתב התובענה לצורך קביעת מועד לדיון.

הוצאות ההליך תיפסקנה בסיומו של ההליך.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ג, 24 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: